באותה תקופה (כנראה) נולדה קבוצת הקונדיטוריה הכללית של רפואה ושמחה.

המיוחד בקבוצה הזאת שנשים אופות עוגות בבית והעוגות יוצאות לבתי חולים לחלוקה בבי"ח.

העוגות, עוגות ביתיות ולא תעשיתיות ושמעתי לא מעט ד"שים, אפילו מגברים שהמתינו בשבת לאחר לידות שהעוגות האלה ממש היה האוכל היחיד שהם אכלו בשבת.

המיזם בביתר התחיל לצבור תאוצה והחלטנות שביתר צריכה להיות קבוצה בפני עצמה.

אז התחלתי לנהל את מערך העוגות שיצאו מביתר.

הוצאנו אז 8-10 עוגות לחלוקה מנשים שאפו במיוחד לחלוקה בבי"ח.

נשאבתי חזק לארגון רפואה ושמחה

1. התפעלתי מאד מהרצון הבלתי נגמר של ר' מאיר לעזור באמת, אדם נטול אינטרסים וכבוד.

נפעמתי מהאצילות של השת"פ עם כל הארגונים מה שהוכיח לי שיש כאן הרבה אמת וענווה.

אני חושבת שכל מקרה ומקרה שעובר במשרד של רפואה ושמחה מקבל יחס אמיתי וטיפול מסור.

2. רפואה ושמחה מביאה איתה בשורות טובות ועשיה יוצאת דופן שלא נמצאת בשום ארגון אחר.

אחד המקרים שהגיעו אלי לעזרה, היתה ילדה בכיתה ו עם מחלה נדירה שהיתה צריכה לטוס לפילדלפיה לעשות הקרנות.

ר' מאיר לדאג להם למעטפת שלימה לקראת הטיסה כולל מתנדבים של רפואה ושמחה שם בצד השני של העולם.

אחד הימים האמא התקשרה שלילדה יש מבחן ארצי במושגים ביהדות, עדכנתי את ר' מאיר והוא לא חשב פעמיים. באותו היום הוא שולח לי תמונה של החוברת עם כל החומר המפורט כולל מבחנים לדוגמה ממורה שמלמדת מושגים ביהדות,.

וזה לא רק, הכל היה ארוז בצלופן עם סרט מתנה, המורה צרפה לילדה מכתב אישי עם חבילת עדשים. (המורה בכלל מעיר אחרת והיא לא מכירה את הילדה).

תוך פחות מ 48 שעות החבילה הגיע אל הילדה.

האמא לא גמרה להודות עם בכי של הודיה והתרגשות.

וזה סיפור אחד מיני רבים.

מה הן המשימות העיקריות בהן יוצא לך לטפל?

ניהול קבוצות המתנדבים והמתנדבות רכב הם בשגרה, אני חושבת שצריך להגדיל את מאגר המתנדבים ולייצר עוד פעילות שיהיה לנו 100% מענה למטופלים שזקוקים לנסיעות לטיפולים וכו'.

קבוצת הקונדיטוריה של ביתר גדלה לכמות של למעלה מ 100 נשים שלוקחות חלק באפיית עוגות מידי שבוע באופן קבוע.

בתקופת הקורונה גילנו את הקשישים והבודדים שנמצאים בעיר.

אותם משפחות קשישים שגידלו אותנו נשארו מבודדים מאחורי הדלתות…

לקחנו אותם כפרויקט של הכרת הטוב על כל השנים שהם היו שם בשבילנו כשהיינו קטנים ומאז ועד היום אנחנו שולחים להם עוגות.

כמות דרישות השלום שקיבלתי הם בלתי נתפסות והסיפורים מרגשים מאד.

לפני כשנתיים נהרגה הולכת רגל כבת 90 בביתר, מיד קיבלתי עדכון על התאונה ויצרתי באופן מיידי קשר עם העו"ס קשישים, העו"ס סיפרה לי אם הייתי יודעת מה אותה סבתא עשתה עם העוגות שלנו כל שבוע הייתי שולחת כל יום עוגות.

הסבתא היתה מקבלת בימי חמישי את העוגות ואם היה נשאר לה מהעוגות היא היתה יורדת בימי ראשון לקופ"ח, לדואר ואו לבנק להביא לפקידים לעשות ברכה.

לצערי כמות המשפחות שחילקנו להם פחתה משמעותית בעקבות פטירתם…

השנה הגעתי לנחם אישה משכמה ומעלה שהיתה מורה מוכרת באחד הסמינרים הגדולים, היא ובעלה חלו.

כשהגעתי לנחם אותה כשישבה שבעה על בעלה סיפרו לי הילדים, שההורים היו מחכים מידי יום חמישי לעוגות וברגע שהגיעו העוגות הם היו מתקשרים לילדים ואומרים להם שיגיעו, "יש לנו עוגות טובות ומכבדות".

אז הקונדיטוריה היא חלק מאד גדול כאן בביתר. אחרי מספר חודשים גם היא נפטרה.

המשימה הראשונה עולה בימי שני ובעצם, היא נסגרת כשהשקית האחרונה יוצאת ממני (לפעמים בימי שישי, בכמעט שבת)

כ"כ מקרים רפואיים מגיעים אלי ויש לי את הזכות להיות חלק הארגון הזה ולהביא תועלת למשפחות בכל התחומים הרפואיים, החל מזימון תורים, התחייבויות בסיסיות, ברוקרטיה, ביטוח לאומי, ועד ליעוצים במקרים מורכבים ושת"פ עם הרווחה למעטפת כללית למשפחה המתמודדת.

את אישה עסוקה מאוד… מה נותן לך את הכוחות להמשיך להתנדב?

עסוקה…

אני חושבת שאני סוחבת על עצמי המון ולא מעט פעמים אני מבטיחה לעצמי שהיום אני כבר לא מטפלת יותר במקרים. מסתבר, החיים לא באמת מאפשרים לי לפרוש.

המקרים באמת מורכבים וזה לא רק הטיפול הטכני בקבוצות הווצאפ.

כשאני מקבלת בקשות עזרה מקרית ארבע , מבני ברק ומאזור אני לא יכולה להגיד לא .

מה שנותן לי את הכח להמשיך זה הידיעה שאני לא יודעת כלום!

אני לא באמת יודעת מה ילד יום וכל עוד אני כאן ויש לי את היכולת והכלים לעזור אז יש לי הזדמנות להנות מהעשיה שהקב"ה מזמן לי.

לא לחינם הוא נטע בי קישורים ואני לא יכולה לשמור אותם רק לעצמי.

הדרישות שלום המחממות שאני מקבלת ממשפחות מידי פעם נותנות לי כוחות.

הדחיפה של בעלי שאני מתיאשת כשאין לי מתנדבים ביום שישי לחלק את העוגות היא ענקית!

פעם הוא אמר לי שאני לא יכולה להפסיק עם זה כי אני לא יודעת מה קורה מאחורי הדלתות האלה וכמה רגעים אח"כ מתקשרת גברת בוכה שלא הביאו לה עוגות לשבת…

בעלי אמר לי, הנה בבקשה…!

אז אני כאן!

שותפים ושותפות לדרך שהיית רוצה לציין לשבח במיוחד?

ראשית מתנדב יוצא דופן בהתמדה ובמסירות.

דני פורמן, הוא וביתו ברכה מידי יום רביעי הם אוספים את העוגות (כ 45) מהמוקדים ומביאים אותם אלי.

הנוער שלנו בביתר וואו! אחד מהם אליהו צדוק תמיד בליל שישי שהוא רואה את המשימות פתוחות הוא אומר כותב לי "כל מה שנשאר, עלי" ואזאני קמה בבוקר ורואה את השולחן מחוץ לדלת, ריק.

השת"פ עם הסמינרים זה השת"פ הכי מבורך שפגשתי.

כל סמינר שעושה בגרויות הבנות צריכות לתת שעות חסד בין 60-90 שעות בשנה.

הבנות מסמינר פסגות כבר שנה שניה על פרויקט של החלוקת עוגות.

הבנות מגיעות בימי חמישי, כל שבוע באופן קבוע. קיץ, חורף, סתיו, אביב.

גשם, שמש, שרב ושלג. תמיד הן מתייצבות לקחת את העוגות בהרגשה ואוירה כ"כ טובה. כייף ותענוג אמיתית.

חצי מהעול יורד לי ברגע שאני יודעת שיש לי קביעות איתן.

גם שוטרי תחנת המשטרה שלנו כאן בביתר שותפים פעילים לעשיה.

וכייף לי שיש לי את הגיבוי ממחלקת התנדבויות ברווחה ושת"פ עם מנהלת המתנ"ס שאכפת לה, באמת, הגברת דסי קרויזר.

תודה על הזכות להיות חלק מהדבר הענק הזה.

אין לי ספק שהקב"ה רווה נחת מהעשיה הזאת ונותר לי רק לבקש שבזכות האהבת חינם והחסד האין סופי שיש כאן נזכה לגאולה ברחמים בבניין בית המקדש, בקרוב ממש.