ספר לנו קצת על ההתנדבות שלך, מה המשימות העיקריות שאתה יוצא אליהן?

אנחנו ברוך ה׳ עוסקים בשיתוף פעולה מלא עם (רוב ככל) הארגוני החסד הקיימים, בארץ ובעולם, בין היתר עם מאגר המח עצם של ביה״ח ׳הדסה עין כרם׳, שזה עיקר המשימות שלנו ביומיום. יחד עם שינוע והעברת תרופות מארגון ׳חברים לרפואה׳ המספק תרופות רבות ומצילות חיים ללא כל תשלום.

לאלו סוגי משימות אתה מתחבר במיוחד?

למשימות הבינלאומית.

על בסיס שבועי, אני מוצא את עצמי בשעות הלילה הקטנות בנמל התעופה בן גוריון, כשברשותי תרופה יקרה בעלות של מאות אלפי (לעיתים מיליוני) דולרים שצריכה להגיע לקצה כזה או אחר בעולם, או לקבל תרופה שהגיע ממדינה כל שהיא באירופה, ארה״ב ואפריקה. יש לנו מתנדבים ב״ה כמעט בכל נקודה על המפה שטסים מפה לשם ולהיפך, וככה יוצא לי לשמוע גם אין-ספור סיפורים שעומדים מאחורי המשימות שלנו ולומר לעצמי בכנות: ״מה החולים בעולם היו עושים בלעדינו?״ כשאני מתכוון ממש לכל מילה במשפט הזה.

יש לך סיפור מיוחד שלא תשכח מאחת המשימות שלך?

כן, דווקא משימה בארץ. השעה היתה 16:15 הייתי בעבודה במשמרת צהריים, המנכ"ל היקר והאהוב התקשר אליי בשאלה: מה הסיכוי שאתה טס לתה״ש? אמרתי לו: אני מסיים את המשמרת רק בעוד 3 שעות והאם זה יהיה רלוונטי.

תקשיב שניה, אני צריך אותך מפוקס… יש אבא לילד עם המחלה לא עלינו שנמצא בהדסה עין כרם יחד עם בנו שצריך כל רגע להכנס לניתוח מסובך והרופא לא מוכן להתחיל ניתוח לפני שהדיסק עם כל הנתונים הרפואיים יגיע ׳פיזית׳ אליו, והמנתח תכף מסיים משמרת… מוכן לחכות 40 דקות.

תוך כדי שמאיר מדבר, כבר לבשתי עלי את הציוד רכיבה המותאם לנסיעות מחוץ לעיר ועליתי מול המוקד בקבוצה המבצעית (בוואטסאפ) לבקש את פרטי המשימה, ואז אמרתי למאיר עזוב אין זמן לדיבורים – סתכל בקבוצה המבצעית.

או במילים אחרות: ״אני בדרך!״

דאגתי למישהו שיגיע להחליף איתי משמרת ונסעתי עם האופנוע לתה״ש הכי מהר שיכלתי (ובאופנוע זה אפשרי) ומשם להדסה.

לא יודע איך, אבל בשעה 17:20 כבר הייתי בדרך חזרה למרכז, לאחר צרור ברכות ואיחולים שקיבלתי מהאב המיוסר שהודה לי בנחל של דמעות.

למה אני זוכר את המשימה הזאת?! מכיוון שנודע לי דרך מכר משותף שלי ושל האבא שהניתוח אכן צלח, אבל לאחר תקופה המחלה חזרה לילד המיוסר שלא טעם חטא מימיו וסללה את נשמתו הטהורה לגן עדן.

מאז כל פעם שאני שומע על ילד עם המחלה עולה בי כאב לב ואכזבה, שמאיצים בי להמשיך את הפעילות כדי לנסות למנוע עוד כזה סיפור לא עלינו.

לכמה משימות יצאת עד היום?

ללא צל של יוהרה, אני לא חושב שיש מישהו חוץ מהקב״ה שיכול לכמת את זה למספר. בכל אופן לא אני 🙂

מה נותן לך את הדרייב להמשיך להתנדב?

החיוך שיש להם על הפנים, התקווה שיש להם בעיניים בעת קבלת העוגה/התרופה וכד׳, וההודאה מקרב לב של מקבלי הסיוע, זה הדלק הכי משובח שקיים עלי אדמות. זה יותר חזק מדלק של מטוסי תובלה. בהתחייבות!

מה המוטו שלך בחיים?

״ככל שתיתן.. אתה זה שתקבל – במזומן בריבית ובהצמדה.״